ת"א 1433/96

תקציר

התובע, שהיה בן 17 בעת האירוע, סבל מחבלות ראש קשות כאשר נפל מסוס עליו רכב ב"חוות המעיין". הנאשמים נמצאו אחראים לתאונה – הנאשם הראשון בשיעור של 25% והנאשמים השני והשלישי ביחד בשיעור של 75%. שיעורי החבות, לעומת זאת, אינם משפיעים על נושא הנזק, ששלושת הנתבעים אחראים לו ביחד ולחוד. קביעת הפיצויים נעשית על פי הסכמה בין הצדדים במספר נקודות מרכזיות, כגון הבסיס לחישוב אובדן כושר ההשתכרות, תוחלת החיים של התובע והמועד ממנו יש לחשב את כושר ההשתכרות שלו. בית המשפט קיבל גם את הצעת הצדדים למנות מומחה שיקומי שייתן חוות דעת בתיק. על סמך חוות דעת המומחה ועדות התובע, קבע בית המשפט את דרגת הנכות הרפואית והתפקודית ממנה סובל התובע. הנכות התפקודית נקבעה על 80%, והנכות הרפואית על 84%. לאחר מכן בוצע חישוב הנזקים, לרבות הפסדי השתכרות, אובדן כושר השתכרות, הפסדי פנסיה וסיוע לצד שלישי – בעבר ובעתיד. בית המשפט פסק גם לגבי ראשי נזק אחרים, כגון הוצאות רפואיות, אובדן שירותים סוציאליים, מכשירים רפואיים, הוצאות נלוות, דיור וניידות – שוב, הן לעבר והן לעתיד. לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע, סך כל הפיצויים שנפסקו לו עמד על 1,346,019 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ. סכום זה היה אמור להיות משולם ביחד ולחוד על ידי שלושת הנאשמים, אשר חויבו אף הם לשאת באגרות בית המשפט. הסכום הכולל, כולל הפרשי הצמדה וריבית, עמד נכון למועד פסק הדין על 1,383,683 שקל. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום שני, שבט תשס"ה (12.1.2005).