עב"ל 250/98

תקציר

ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על פסק דינו של בית הדין האזורי שהכיר בפגיעת גב של סייעת כנפגעת עבודה נדחה על ידי בית הדין. בית הדין המחוזי קיבל את גרסתה של המורה, שנתמכה אף היא על ידי עד, וקבע כי הפגיעה בגבה נגרמה כתוצאה מהרמת ארון כבד בעבודה. למרות שפנתה לטיפול רפואי רק עשרה ימים לאחר האירוע, הן עדותה והן עדותו של העד נמצאו אמינות. בית המשפט החיל את חזקת הסיבתיות לפי חוק הביטוח הלאומי, שכן התאונה נגרמה מגורם חיצוני נראה לעין והעובד לא היה עצמאי. בתוך כך, המוסד לביטוח לאומי טען כי הכאבים לא התרחשו במהלך ההרמה, והצביע על העיכוב בפנייה לטיפול רפואי והיעדר אזכור האירוע ברשומות הרפואיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסברו של המשיב לכך היה סביר. השופט יגאל פליטמן חלק על כך, וסבר כי במקרה זה נדרש מומחה רפואי כדי לקבוע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה, במיוחד בהתחשב בעברו הרפואי של המשיב. לדעתו, חזקת הסיבתיות לא הייתה מספקת, ויש להחזיר את התיק לבית משפט קמא להמשך בירור. השופט עמירם רבינוביץ' ונציגי הציבור רן חרמש וגדליה סטויצקי הצטרפו לדעת הרוב, והדגישו את אמינות גרסת המשיב ואת חוסר התחולה של מינוי מומחה בתיק זה.