סע"ש 55737-10-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב צו ההארכה החל, שיעור שכרו הקובע של התובע, היקף עבודתו, נסיבות פיטוריו והתשלומים ששולמו לו. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על היחסים בין הצדדים. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד כנדרש בחוק. בית המשפט קיבל גם את טענת התובע בדבר שכרו החודשי הקבוע בסך 8,500 ₪, ודחה את טענת הנתבעת לשכר יומי או שעתי. עם זאת, תביעת התובעת להפרשי שכר מינימום נדחתה בשל חוסר תום לב. היקף עבודתו של התובע נקבע כ-84.5% בממוצע משרתו, והוא היה זכאי לגמול שעות נוספות עבור שעה נוספת ביום, שלוש פעמים בשבוע, בסך כולל של 42,123 ₪. עוד קבע בית הדין כי התובע התפטר מעבודתו ולכן זכאי לפיצויי פיטורים, אשר לאחר שקלול הסכומים שהפרישה הנתבעת, הביאו להפרש של 6,300 ₪. כמו כן נפסקו לתובע תשלומים נוספים בגין הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשות וקרן השתלמות, בסך 31,044.67 ₪. סכומים אלו ינוכו מההודעה המוקדמת שחב התובע לנתבע בסך 7,182.5 ₪. בנוסף, דחה בית הדין את תביעות התובעת בגין חופשת הודעה מוקדמת לעובדים, הפרשי שכר מינימום, דמי חגים, שי לחג ודמי נסיעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולנתבעת ניתנו 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ההחלטה התקבלה ביום 9.2.2021 והצדדים יקבלו הודעה בהתאם.