ת"א 59397-06-19

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על דמי מים בין רשות ממשלתית לבין שלושה קיבוצים: קיבוץ גינוסר, קיבוץ עמיעד וקיבוץ כפר גלעדי. הקיבוצים ערערו על דמי המים שגבתה התובעת עבור שנת 2016, מה שהוביל להסכם פשרה בין הצדדים. עם זאת, נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות ההסכם והאם הוא חל על תעריפי המים לשנים 2017 ו-2018, שחושבו על בסיס התעריפים המקוריים של 2016 ולא על פי הסכום שהוסכם. השופטת ניתחה בהרחבה את ההתכתבויות והמשא ומתן שהובילו להסדר הפשרה, ומצאה כי הרשות טענה באופן עקבי כי ההסכם נוגע לשכר טרחה לשנת 2016 בלבד. כמו כן, השופט בחן את המצב ההידרולוגי ואת סיווג אגרות המים לפי חוק המים, והגיע למסקנה כי חישובי הרשות היו כדין וכי אי הפרסום ברשומות היה טעות טכנית שאינה מצדיקה הפחתת אגרות. בעקבות זאת פסק השופט לטובת הרשות והורה לקיבוצים לשלם את אגרות המים לשנים 2017 ו-2018 על פי התחשיבים המקוריים. ריבית הפיגורים בוטלה בשל התנהלות התובע לאורך כל ההליך והנסיבות החריגות שנבעו מהמלחמה. לבסוף קבעה השופטת את חובת הקיבוצים בהוצאות ופסקה לתובע סכומים משתנים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.