ת"א 18482-11-18

תקציר

התובעת, ושד, תבעה את הנתבעים, את כונס הנכסים ואת הבנק, בגין השטחים שנותקו מרכישתה שהיו חנויות שנרכשו בהליך כינוס נכסים. השטחים המדוברים נמצאו בדיעבד כרכוש משותף ולא חלק מהחנויות, ולכן לא ניתן היה למכור אותם לוושאז. בית המשפט קבע, כי למרות שהסכם המכר הגדיר את המכירה ככוללת את השטחים שנותקו, היו לואש אינדיקציות טרם חתימת ההסכם כי שטחים אלה לא ייכללו במכירה. בית המשפט מצא כי ושא, שרכש את החנויות בהליך כינוס נכסים ובעסקת "כמות שהיא", נטל על עצמו את הסיכון שהשטחים יופחתו. לפיכך, נדחתה הטענה כי הנתבעים הפרו את ההסכם. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת להתעשרות ללא עילה כנגד קופת הכינוס והבנק, ביחד ולחוד, והורה להם להשיב את התמורה ששולמה עבור הגלריה שנותקה מחנות 10, בסך 23,040 דולר (לפי שער של 4.5 $ לדולר), שהופחתה ב-20% לצורך מימוש מהיר. סכום זה ישולם תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הרכישה. כל צד יישא בהוצאותיו. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מותרת בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.