ת"א 69678/96

תקציר

פסק הדין דן ביריבות בין התובעים לבין הנתבעים, תוך בחינת אחריותם של הנתבעים כלפי התובעים. היא פותחת בדחיית התביעה נגד ביטון, מנהל החברה, שכן התובעים לא הוכיחו את אחריותו האישית ולא סיפקו עילה להרמת מסך ההתאגדות. פסק הדין דוחה גם את טענת הרשלנות כלפי הוועדה המקומית, וקובע כי אמנם קיימת חובת זהירות מושגית, אך היא אינה חלה על מניעת נזק שנגרם על ידי צד שלישי, במקרה זה, החברה הקבלנית. תפקידה של הוועדה המקומית הוא לפקח על הבנייה ולוודא את קיום החוק, ולא ניתן להטיל עליה אחריות לרשלנות של אחרים. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שעל הוועדה מוטלת חובת זהירות ועליה לנקוט אמצעי זהירות סבירים במילוי תפקידה. באשר לטענה להפרת חובה חקוקה, מוצא בית המשפט כי הוועדה המקומית לא הפרה את חובתה, שכן פעלה בסבירות ובמסגרת סמכותה. פעולות הוועדה, כגון מתן היתרים ומתן מענה להפרות, בוצעו כראוי. מאחר שתפקידה של הוועדה הוא להבטיח ציות לחוקי התכנון והבנייה, לא ניתן להטיל עליה אחריות לנזקים הנובעים ממעשיהם של אחרים. כמו כן, פסק הדין דן בהיקף הנזק שנגרם לתובעים, ומציין כי מבנה השינוי וסולם עליית הגג משפיעים לרעה על ערך דירותיהם והנאתם ממנה. אם התביעה נגד הוועדה המקומית הייתה מתקבלת, בית המשפט היה פוסק לתובעים 37,000 ₪ עבור דירה 8 ו-16,000 ₪ עבור דירה 10, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, כל זוג היה מקבל 10,000 שקל כפיצוי על נזק לא ממוני. עם זאת, מאחר שהתביעות נגד הוועדה המקומית נדחות, נדרשים התובעים לשלם לוועדה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.