עב"ל 13192-07-19

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם תושב ישראל, ראמי, ובני משפחתו עזבו את ישראל, דבר שיביא לשלילת תושבותם. נטל ההוכחה מוטל על המוסד הטוען כך, במקרה זה המוסד, שכן רמי ומשפחתו הוכרו כתושבי ישראל עד שנת 2001. בבעלות המשפחה כמה נכסים, בהם בית בבית לחם, דירה בגילה ושני בתים בג'רון אל-חומוס, מה שמסבך את המקרה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המוסד, אך החלטת בית הדין לערעורים הופכת קביעה זו. נמצא כי המוסד לא סיפק ראיות מספיקות לכך שהמשפחה עזבה את ישראל. הראיה העיקרית שלהם נוגעת לחקירה שהתקיימה בשנים 2013-2012, שבית המשפט מוצא כי אינה מספקת ומוטה. עוד מציין בית המשפט כי טענות המוסד סותרות את חומר הראיות, בעיקר בכל הנוגע לשימוש בדירת גילה למגורים. הקביעה כי המשפחה חדלה לחיות בישראל משנת 2001 משוללת כל בסיס, והמוסד לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך, ערעור ההורים מתקבל, ההחלטה לשלול תושבות מבוטלת, והתשלומים שנגבו מהם יוחזרו. ערעורו של הבן מתקבל באופן חלקי, ועניינו מוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הערכה, שכן מצבו שונה מזה של הוריו. המוסד חויב בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורכי הדין בשתי הערכאות, בסך 10,000 ₪.