ע"א 4318/03

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בשאלה האם אירוע מהווה "תאונת דרכים" ולאחר מכן, האם יש להכיר בו ככזה. המקרה הנדון סובב סביב אדם (המערער) שנפגע בעת שיצא מרכבו. יציאתו של המערער מהרכב הייתה אך ורק לצורך פריקתו, ובית משפט קמא קבע כי האירוע אינו מהווה סיכון תחבורתי. עם זאת, שופט הערעור, השופט זילברטל, יחד עם השופטים המוסכמים אוקון וגל, קיבל את הערעור והניח את פסק הדין הקודם. קביעתו המקיפה של השופט זילברטל מדגישה כי תכלית היציאה מהרכב, לאחר פעולת תחבורה, אינה רלוונטית. השופט מסביר כי עצם פעולת היציאה מהרכב משלימה את פעולת התחבורה, והכוונה מאחוריה אינה משנה עובדה זו. לכן, יציאה, בעקבות נסיעה, קשורה מטבעה לשימוש תחבורתי, ללא קשר למטרה הספציפית. מסקנה זו נתמכת בפסיקה קודמת, אליה מתייחס השופט זילברטל, לרבות פסקי הדין בעניין Kiselewicz v. מוסטפא והפניקס הישראלית חברה לביטוח נ' כהן. יתר על כן, השופטים מסכימים כי בחינת הכוונה הסובייקטיבית העומדת מאחורי כל יציאה עלולה להוביל למסקנות בלתי הגיוניות ולכן יש להימנע ממנה. יצוין, כי פסק הדין פוסק גם את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין, שיישאו בהם המשיב.