ע"פ 7037/10

תקציר

המערער, שהודה בשורה של עבירות מין ואלימות כלפי גרושתו, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לגזור עליו ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הפשעים התרחשו במשך מספר שנים במהלך נישואיהם ונמשכו גם לאחר שהתגרשו. המערער טען כי גזר הדין אינו עולה בקנה אחד עם הליך השיקום שלו ועם המלצות שירות המבחן, כי היה על בית המשפט להתחשב ברקע התרבותי שלו ושל גרושתו, וכי העונש חמור יתר על המידה בהשוואה למקרים דומים. בית המשפט העליון, בהרכב השופט א' רובינשטיין, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירות המערער, המשקפות דפוס ארוך שנים של התנהגות אלימה כלפי גרושתו, ואת הצורך בהרתעה ובהעברת מסר חינוכי בדבר חסינות גוף האישה. תוך הכרה במאמצי השיקום של המערער, ציין בית המשפט כי הם אינם עולים על חומרת העבירות. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי נורמות תרבותיות מצדיקות התנהגות זו, וקבע כי תפיסת עולם זו אינה מקובלת ואין לה מקום בחברה הישראלית. בית המשפט אף הבחין בין המקרה הנוכחי לבין תקדימים אחרים שצוטטו על ידי המערער, תוך הדגשת אריכות הימים וחומרת העבירות של המערער. לבסוף, הביע בית המשפט תקווה כי המערער ימשיך בהליך הטיפולי מאחורי סורג ובריח, דבר שעשוי לפעול לטובתו בעתיד. לפיכך נדחה הערעור.