ת"א 17552-05-22

תקציר

בית המשפט מצא כי הנכס המדובר, שניתן לבעל עבד על ידי הוריו, אינו נתון לחלוקה בין עאבד לאשתו ג'יהאן. משך נישואיהם הארוך לבדו לא הקנה לג'יהאן זכויות על פי הדין הכללי, מה גם שבני הזוג נישאו לאחר 1974, כלומר משטר הרכוש שלהם נשלט על ידי חוק יחסי ממון, הקובע כי כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווה מנכסיו רק עם פקיעת הנישואין. ג'יהאן לא הביאה ראיות מספיקות המוכיחות כוונה ספציפית ליצור שותפות בנכס על בסיס הדין הכללי. לטענתה, מאמציה המשותפים ושיפוצה בנכס מזכים אותה במחצית מזכויותיה, אך לא הוכיחו השקעה כספית משמעותית בשיפוצים הנטענים ומקור המימון נותר לא ברור. יתר על כן, עדותו של ג'יהאן לא הייתה עקבית ולא נתמכה בראיות או עדים אחרים. עוד מצא בית המשפט כי ג'יהאן הייתה מודעת וחתמה על מסמכים הקשורים למשכנתא על הנכס, לרבות הסכם הלוואה וויתור על זכויותיה, דבר המעיד על חוסר תום הלב שלה לטעון אחרת. בסך הכל החליטה השופטת לדחות את תביעתה של ג'יהאן והורתה לה לשלם לנתבעים הוצאות בסך 30 אלף שקל.