ע"א 116/65

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא סכסוך על הסכם שכירות בין המערערים, יעקב לנציאנו ויוסף בזיני, לבין המשיבים, יהודה יפה וגבריאל שם-טוב. המשיבים השכירו למערערים חנות לצורך ניהול מסעדה, אך ביקשו לפנותם בטענה למספר הפרות של תנאי השכירות. בית משפט השלום הורה על פינוי, ובית המשפט המחוזי אישר. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט כהן, קיבל את הערעור וקבע כי חלק מההפרות הנטענות אינן הפרות בפועל. ראשית, באשר לטענה לאי תשלום דמי שכירות, מצא בית המשפט כי דמי השכירות שולמו בסופו של דבר וכי דמי המפתח שנקבעו בחוזה, שלא שולמו, אינם יכולים להיחשב כדמי שכירות לפי חוק הגנת הדייר. שנית, השימוש בנכס המושכר למשחקי קלפים אינו מהווה הפרה של מטרת החוזה, שכן מסעדה יכולה לכלול בידור, אם כי בית המשפט הבהיר כי מתן אפשרות לנכס להפוך למועדון הימורים יהווה הפרה. מאחר שהמערערת הציעה להפסיק את משחקי הקלפים, השאיר בית המשפט לבית משפט השלום לקבוע האם המשחקים חוקיים אם לאו והאם הם מהווים מטרד כנטען על ידי המשיב. שלישית, הצבת האופניים בחדר המדרגות, אף שהייתה הפרה טכנית, לא היוותה הפרה חמורה, והמערערת הסכימה להבטיח מעבר חופשי. רביעית, החלפת דייר אחד בדייר אחר ללא הסכמת המשיב מהווה הפרה חוזית, אך המערערת יכולה להגיש בקשה לסעד לפי סעיף 37 לחוק הגנת הדייר, שבית המשפט ראה לנכון במקרה זה. השופט קיסטר, בהסכמתו עם חלק מההסתייגויות, הדגיש כי מסעדת המערערים הפכה למועדון קלפים וגרמה לרעש ולמטרד. עם זאת, בהתחשב בכך שתקופת השכירות נמשכה והמשיבה קיבלה דמי מפתח משמעותיים, תמך השופט קיסטר גם במתן סעד למערערים, בתנאי שיעמדו בתנאים מסוימים הנוגעים לרעש, מטרד וחוקיות המשחקים. פסק הדין הוחזר אפוא לבית משפט השלום עם הוראות ליתן סעד למערערת, ובלבד שתעמוד בתנאים המפורטים.