עמ"ת 50153-06-11

תקציר

פסק הדין מערער על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה לעכב את המערער, שהואשם בנהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות ושימוש ברכב ללא ביטוח, עד תום ההליכים המשפטיים. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא שקל חלופות מעצר, במיוחד נוכח היעדר שמות רחובות ומספרי בתים בכפר מגוריו של המערער, דבר שלכאורה הפך את החלופה לבלתי אפשרית. בא כוח המערער טען כי מרבית הכפרים במגזר הערבי אינם רשומים, ואין בכך כדי לפסול את החלופה. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם המערער, ציטט פסקי דין קודמים שהדגישו את החריג ולא את הנורמה של עיכוב נאשמים בעבירות תעבורה עד תום ההליכים המשפטיים. בהדגישו כי למערער עבר פלילי נקי והרשעה אחת בלבד בתחום התעבורה, קיבל בית המשפט את הערעור והורה על שחרורו של המערער למשמורת אמו ודודתו בכפר ביר אל-מכסור. המערער הושם במעצר בית מלא למשך חודשיים, ולאחר מכן בוטל באופן חלקי מעצר הבית כדי לאפשר לו לעבוד. בית המשפט אף הטיל עיצום כספי וחייב את המערער והממונים עליו לחתום על ערבויות. ההחלטה נועדה לאזן בין הצורך להגן על הציבור לבין צמצום הפגיעה בחירותו של המערער.