על"ע 5648/93

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שהרשיע עורך דין בפרסום מודעה בניגוד לסעיפים 55 ו-61(1) לחוק לשכת עורכי הדין. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן שעורך הדין מסר לעיתונאי פרטים על סיפור חייו ופעילותו המקצועית עבור כתבה על עורכי דין צעירים מעדות מזרחיות. במסגרת הכתבה, שפורסמה בעיתון ללא בדיקה מוקדמת של עורך הדין, הופיעה גם תמונתו לצד הפרטים שמסר. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שנכתבה על ידי השופטת שטרסברג-כהן, קבעה כי הכתבה שפורסמה אמנם היוותה פרסומת, אך כוונת עורך הדין לא הייתה לפרסם את הפרטים האישיים או להיות אדיש לפרסומם. השופט טען כי בקשת עורך הדין לעיין בכתבה לפני הפרסום הייתה סבירה ולא הצביעה על כוונה או אדישות כלפי הפרסום. יתר על כן, מאחר שהכתבה הכילה תוכן משמעותי מעבר לפרטים האישיים, הצנזורה של עורך הדין לא הייתה מונעת את פרסומה. לפיכך, הרוב זיכה את המערער. השופט קדמי הציג דעה חולקת, וטען כי היה על עורך הדין "להימנע" במודע ממסירת מידע שיכול לשמש בפרסומת, מה גם שהוא אינו חיוני לצורך הכתבה. לדברי השופט קדמי, רשלנותו של עורך הדין והיעדר שליטה אפקטיבית על הפרסום הצדיקו את הרשעתו. השופט קדמי הדגיש כי מדובר בהגבלת חופש הביטוי, וכל עוד החוק מציב מגבלות, אין למהר ולהתערב במדיניות בית הדין המשמעתי. בסופו של דבר, פסק דינו של בית המשפט העליון, בהסכמת דעת הרוב, קיבל את הערעור וזיכה את המערער.