ב"ל 21943-02-24

תקציר

התובעת, מפעילת פעוטון עצמאית, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בה ביקשה להכיר בפגיעתה כמחלת מקצוע ולקבל תגמולים בהתאם. התובעת טענה כי נפצעה בעת שערכה קניות לפעוטון. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי ההיבט המרכזי בביקורה בסופרמרקט היה קניות הקשורות לפעוטון, הגובר על ההיבט האישי של הרכישות. מהחשבונית שהוצגה עולה כי הרכישות נעשו הן לצרכים פעוטונים והן לצרכים אישיים, ותנאי מזג האוויר הסוערים והחופשה המתוכננת במשתלה למחרת העידו כי המטרה העיקרית של הקניות הייתה אישית. בנוסף, הימנעותה של התובעת מלהציג את עדותו של בנה, שנכח באירוע, העלתה חזקה כי עדותו הייתה נוטה לרעתה. יתר על כן, בית המשפט הצביע על סתירות מסוימות בגרסאות התובע לאירועים, וחידד את התמונה הכוללת. מאחר שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על עצמאים, נדחתה התביעה. קביעה זו נתמכה גם בטענת פער השעות, ממנה עולה כי פגיעתה של התובעת התרחשה מחוץ לתחום עיסוקה. התובעת לא הצליחה להסביר פער זמן משמעותי בין הקניות לבין האירוע, מה שהעלה ספקות לגבי רציפות נסיעתה. ככלל, הראיות הצביעו על כך שפציעתו של התובע נבעה מעבודה פרטית ולא תעסוקתית. לפיכך, התביעה נדחתה ללא הוצאות, והותירה לתובע זכות ערעור על ההחלטה.