ת"א 38081-05-12

תקציר

עניינו של המקרה במחלוקת על בעלות בחלקת מקרקעין ובבקשת הנתבע לדחות את התביעה בעילה של התיישנות ושיהוי. התובע טוען כי רכש את הקרקע בשנת 1970 אך לא רשם את העסקה. בשנת 1976 הודיע המנהל האזרחי לתובע על הפקעת הקרקע והוא התנגד לה. עם זאת, הקרקע הופקעה ופוצתה בשנת 1981, בידיעתו של התובע אך ללא הסכמתו. התובע לא נקט כל פעולה משפטית עד שנת 2011, בטענה כי המנהל האזרחי פעל בחוסר תום לב. הנתבעים טוענים כי התביעה התיישנה והשיהוי של התובעים החמיר באופן מהותי את מצבם. עוד הם טוענים כי זכותו של התובע היא זכות חוזית, בכפוף לתקופת התיישנות של 25 שנה, שחלפה. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקיבל את טענות ההתיישנות והשיהוי. נמצא כי זכותו של התובע היא זכות חוזית ולא קניינית, למרות טענותיו. משכך, יחסי הנאמנות להם טוענת התובעת אינם מתקיימים במקרה זה. עוד הסכימה השופטת כי השיהוי של התובע מהווה ויתור על טענותיו וכי מצבם של הנתבעים הורע משמעותית בשל חוסר המעש של התובע בזמן שהנתבעים השתלטו על הקרקע ופיתחו אותה. כמו כן, השופט קבע כי התביעה נגד המנהל האזרחי מוקדמת מדי ודינה להידחות בשל השיהוי הרב של התובע בהגשת התביעה. בקשות יתר הנתבעים לסילוק על הסף מחמת התיישנות נדחו בשלב זה, ויידונו בפסק הדין הסופי. התובע חויב לשלם למנהל המקרקעין את הוצאותיו המשפטיות, בעוד הצדדים האחרים שמרו על תביעותיהם בעניין ההוצאות עד לפסק הדין הסופי.