ע"פ 476/81

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעתו של המערער ברצח על ידי ערכאה נמוכה יותר לפי סעיף 300 לחוק העונשין (תשל"ז-1977). הסוגיה המרכזית בערעור הייתה האם יש להטיל על המערער אחריות פלילית למעשה הטרגי של הריגת קשישה, מרים מיכאל. ההגנה טענה כי המערערת פעלה מתוך דחף שאין לעמוד בפניו ולכן יש לפטור אותה מאחריות או לכל הפחות להפחית את עונשה. חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לבית המשפט לא מצאו סימנים של פסיכוזה או מחלת נפש. בית המשפט העליון קבע, כי אמנם מעשיה של המערערת אכן תמוהים ומוזרים, אך הם לא הגיעו לדרגת מחלת נפש על פי המבחנים, ועל כן היא נשאה באחריות המלאה למעשיה. בית המשפט הדגיש כי התכנון וההכנה שהושקעו ברצח, כמו גם היעדר כל קשר משפחתי בין המערערת לקורבן, הכבידו עליה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי יש להותיר את אימוץ מבחני "האחריות המופחתת" בידי המחוקק ולא לנסות אותם באמצעות חקיקה שיפוטית. פסק הדין אישר מחדש את הפסיקה הקיימת בנושא, תוך הדגשת הצורך לכבד את שלטון החוק וההלכה על פני רגשות ומשאלות לב, ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את הרשעתו של הערכאה הנמוכה יותר ברצח.