ת"א 34835-02-11

תקציר

הכרעת הדין בתיק סובבת סביב סכסוך שכירות מוגנת, כאשר התובע, ככל הנראה בעל דירה או חברת ניהול נכסים, מבקש לפנות את הנתבע מדירת מגורים ומחצר צמודה. אמה של הנתבעת הייתה במקור דיירת מוגנת אך נפטרה בשנת 2009, כאשר בתו הנתבעת טענה למעמד של דיירת מוגנת. בית המשפט מוצא כי הנתבע אינו זכאי לדיירות מוגנת מכמה טעמים. ראשית, מתברר כי לנתבעת דירת מגורים נוספת הרשומה על שמה, דבר שהיא אינה מצליחה להסביר או להוכיח אחרת. בנוסף, בית המשפט קובע כי מבנה שלד על חלקת קרקע בבעלות הנתבעת, המיועד לבניית שני קוטג'ים, אינו ראוי למגורים ואינו יכול להיחשב כדירת מגורים. כמו כן, הנתבעת מחזיקה גם בדירה נוספת שירשה מהוריה, דבר הפוסל אותה עוד יותר מדיירות מוגנת. פסק הדין דן גם בסוגיית הנטישה, וקובע כי הנכס המושכר ננטש על ידי הנתבע בשל מצבו הירוד, היעדר שירותים בסיסיים וחוסר רצונו לכאורה של הנתבע להתגורר בו. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעת אינה דיירת מוגנת ומורה לה לפנות את המקום. פסק הדין דוחה גם את בקשת הנתבעת לתשלום דמי פינוי, בהתחשב בכך שהוריה כבר קיבלו הנחות משמעותיות כדיור חלופי בעת השכרת מגרש לבנייה. לבסוף, הנתבע מחויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין מקיף זה, מיום 26.2.2023, לטובת התובעת, מחייב את הנתבעת לפנות את הנכס המושכר ללא דמי פינוי.