תא"מ 159776/09

תקציר

פסק הדין מקבל את התביעה נגד הנתבע מס' 2 ומורה לו לפצות את התובע, בנק לאומי, בסכום הנתבע בצירוף הריבית הסטטוטורית ממועד התביעה ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד שהגיש הנתבע מס' 2 נגד הבנק נדחית. התביעה נגד הנתבע מס' 1 נדחית. עם זאת, הבנק חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ לנאשם מס' 1 בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בשל מחדליו בטיפול בנאשם מס' 1. כל צד יישא בהוצאותיו לגבי מערכת היחסים בין הבנק לנתבעת מס' 2, שכן מחדלי הבנק בטיפול בשיק הובילו לתביעה. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה האם הבנק זכאי להשבת סכום השיק ממי מהנתבעים, ובית המשפט הכריע לטובת הבנק. הכרעת הדין מפרטת את עיקרי הטענות והראיות שהציגו שני הנאשמים. הנתבעת מס' 1 טענה כי הבנק פעל שלא כדין וברשלנות בכך שכיבד שיק שלא היה לו כיסוי מספיק בחשבונה. מנגד, טען נאשם 2 כי הבנק התרשל בטיפול בשיק והטעה אותו בכך שזיכה ולאחר מכן חייב את סכום השיק מחשבונו מספר פעמים. בית המשפט מצא כי הבנק אכן שגה בהפעלת שיקול דעתו לכבד את השיק לגבי הנתבעת מס' 1 וכי התנהלותו כלפי הנתבעת מס' 2 הייתה בניגוד להוראות הבנקאיות. למרות כשלים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקיים את זכותו של הבנק להשבה והעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים לבסס את עסקת הבסיס שעמדה בבסיס השיק. הנתבעת מס' 1 לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענתה כי לא התקיים התנאי לגביית השיק, ואילו הנתבעת מס' 2 לא הציגה כל ראיה או טיעון ממשיים להוכחת קיומו של חוב כלשהו שהותיר הנתבע מס' 1 שלא שולם. לפיכך חויב נאשם 2 להשיב את סכום השיק לבנק.