ע"א 308/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין הפקעת מקרקעין בבעלות המערערים. הקרקע המדוברת יועדה, להפקעה בשנת 1953, על פי תכנית שתיקנה את תכנית המתאר של האזור, שביקשה לשנות את ייעוד הקרקע ממגרשי מגורים למגרשים ציבוריים. תפיסת הקרקע בפועל התרחשה בשנת 1956, והליך ההפקעה הרשמי הושלם בשנת 1970. המערערים טענו כי הוועדה המקומית לא הפעילה את שיקול דעתה בהחלטה על ההפקעה, היו לה מניעים פסולים ולא נזקקה לקרקע לצרכי ציבור. עוד טענו כי הוועדה לא פעלה בהתאם לתנאי התכנית המתקנת וכי המשיבים אשמים במחדלים. לבסוף ביקשו המערערים פיצוי הולם בגין המקרקעין המופקעים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את כל הטענות הללו. אשר לטענת השיהוי, קבע בית המשפט כי יש למנות את התקופה הרלוונטית לבחינת כל איחור בביצוע ההפקעה החל מחקיקת התכנית בשנת 1953 ועד להפקעה הפורמלית בשנת 1970. בית המשפט מצא כי הוועדה המקומית לא פעלה באופן בלתי ראוי וכי הקרקע אכן נחוצה לצרכי ציבור. יתר על כן, הוועדה דבקה בדרך כלל בתכנית המתוקנת, ולא ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור לאחר שהבניין על הקרקע נבנה ואוכלס. סוגיית הפיצויים לא נדונה בפסק דין זה אלא בפסק דין שלאחר מכן, עליו לא הוגש ערעור. נוכח הימנעותם של המערערים מלהצדיק את טענותיהם, נדחה הערעור, והם חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים 1,500 ₪ (סה"כ 3,000 ₪), בתוספת ריבית והצמדה.