תפ"ח 7117-01-15

תקציר

הנאשם הואשם בניסיון לרצוח את מעסיקו לשעבר, כמו גם במספר אישומים נוספים, והודה שלא באשמתו על בסיס אי שפיות. הניסיון היה פיגוע מתוכנן מראש, אותו תכנן הנאשם בקפידה. הוא רכש סכין, התגנב למקום עבודתו של הקורבן והמתין להגעתו. עם הגעת הקורבן, תקף אותו הנאשם מאחור, שיסף את גרונו ונמלט מהמקום. הוא נתפס במהירות על ידי עובדי המפעל. הקורבן שרד את התקיפה, אך סבל מפציעות קשות וחוסר תחושה קבוע בפניו. לא הייתה מחלוקת כי לנאשם היסטוריה של מחלת נפש – סכיזופרניה או מחלה סכיזואפקטיבית – והוא אושפז מספר פעמים בגין התנהגות אלימה. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם בעת ביצוע התקיפה היה הנאשם במצב פסיכוטי ולפיכך פטור מאחריות פלילית מכוח סייג אי השפיות שבסעיף 34ח לחוק העונשין. השופט בחן את הראיות שהוצגו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה ומצא כי הנאשם לא היה פסיכוטי בעת ביצוע העבירה. השופט נתן משקל משמעותי לבדיקת הנאשם שנערכה ביום ביצוע העבירה על ידי ד"ר קודקייב, בה מצא כי הנאשם היה מכוון בכל ההיבטים, משתף פעולה וללא תסמינים פסיכוטיים פעילים. למרות שהנאשם הפגין סימפטומים של מחלת נפש, השופט לא שוכנע כי תסמינים אלה הם הגורם לעבירה. יתר על כן, השופט ראה בהתנהגותו של הנאשם במהלך העבירה ולאחריה – לרבות ניסיונותיו להשמיד ראיות, להימלט מהזירה ולממש את זכויותיו כעצור – כמעידה על מי שהבין את הפסול שבמעשיו. גם אם בית המשפט היה מניח שהנאשם היה פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, השופט קבע כי אין קשר סיבתי בין מחלת הנפש של הנאשם לבין ביצוע העבירה. חוות הדעת של מומחה ההגנה כי קיים קשר סיבתי התבססה על מקרים קודמים של פסיכוזה של הנאשם, שהשופט הבחין ביניהם לבין המקרה הנוכחי. במקרים אלה, הזיות הנתבע לא היו מעוגנות במציאות, ואילו במקרה הנוכחי, מעשיו של הנתבע הונעו על ידי פיטוריו שהיו אירוע של ממש. חוות דעתו המקיפה של השופט זלוצ'ובר סקרה בקפידה את מכלול הראיות והגיעה למסקנה כי הנאשם לא העלה ספק סביר לגבי תחולת סייג אי השפיות. לפיכך, הרשיע השופט את הנאשם בכל האישומים. השופטים רז-לוי ופרידלנדר הסכימו עם פסק דינו של השופט זלוצ'ובר וסיפקו הערות נוספות.