עמ"ש 27788-06-19

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, למעט שני עניינים. ראשית, נדרש המשיב להעביר למערערת סך של 53,750 ₪, שכן בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי יש לחייב את המשיב במחצית מסכום המשיכות החריגות בסך של 107,500 ₪. משיכות חריגות אלה נעשו בשנים 2009, 2011 ו-2013 ולא ניתן להן הסבר ראוי. שנית, קביעתו של בית משפט קמא בדבר הוצאותיו החריגות של המערער בסך 100,000 ₪ לחיפוש בתם של בני הזוג מתהפכת, שכן ערכאת הערעור מצאה כי הוצאות אלה מיטיבות עם התא המשפחתי. ערכאת הערעור בחרה שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שהתבססו על הראיות שהוצגו ועל התרשמותם הישירה מעדויות הצדדים, אלא אם כן היה חריג המצדיק. ביחס לשתי הבקשות העומדות על הפרק, קבע בית המשפט כי לא ניתן לנהל הליכי גילוי בערעור וכי לא ניתן להתייחס לחשבונות הבנק של הורי המשיב מאחר שאינם בעלי דין. סיכומי המערערת לא יידחו בשל היותם כתובים בצפיפות, אך יש להתחשב בכך בעת פסיקת הוצאות. לבסוף, המליצה ערכאת הערעור שלא לפסוק הוצאות, בהתחשב בנסיבות.