ת"א 35520-03-15

תקציר

התובעת, אורנה וייץ, הגישה תביעה נגד הנתבע, הבנק הבינלאומי הראשון, בטענה כי חתימתה על מסמך המוותר על חובת רכישת ביטוח חיים בקשר להלוואת משכנתא זויפה. התובעת טענה כי הנתבע הפר את חובת הגילוי, האמון והזהירות כלפיה וביקש מבית המשפט להורות לנתבע לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי חתימת התובע על מסמך הוויתור אותנטית. עוד טען הבנק כי אין חובה חוקית לרכוש ביטוח חיים בקשר למשכנתא וכי התובע היה מודע היטב להשלכות של אי רכישתו. בית המשפט סקר בהרחבה את חוות דעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים בנוגע לאמיתות חתימת התובע על כתב הוויתור, וכן חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי חוות הדעת אינן מספקות קביעה חד משמעית לגבי אמיתות החתימה. עם זאת, המומחה שמונה על ידי בית המשפט נטה לאפשרות שהחתימה אכן זויפה. בית המשפט בחן גם את טענת התובע כי גרסת הנתבע לאירועים הכילה סתירות מהותיות, מהן משתמע כי מסמך הוויתור נחתם במועד שונה מהאמור. בית המשפט פירט את לוח הזמנים של הליך אישור ההלוואה ומצא כי טענות התובע לגבי לוח הזמנים אינן משכנעות. כמו כן, בית המשפט שקל את טענת התובעת כי לא הייתה מודעת לפטור מביטוח חיים ולא קיבלה הסבר לגבי השלכותיו. בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת, הנתמכת במספר ראיות, לפיה נושא ביטוח החיים נדון בפגישה בה נכחו הן התובעת והן בעלה, וכי היא קיבלה הסבר על הפטור והשלכותיו. בית המשפט ציין כי לתובעת היסטוריה של הסתמכות מלאה על בעלה בעניינים כספיים והיא חתמה על טופס ויתור דומה בעסקת הלוואה קודמת, דבר המעיד על מודעותה להשלכות של היעדר ביטוח חיים. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי חתימתה על מסמך הוויתור זויפה. בית המשפט דחה את תביעת התובעת והורה לה לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.