בג"צ 4592/93

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הבעלות וזכויות הפיתוח של חלקות קרקע סמוכות בבעלות גב' מוזאן ומר טוכלר. מר אורנשטיין, נאמן של יזמים, ביקש להקים בניין דירות על מגרש 78 של גב' מוזאן בגוש 692, עבורו השיג שני היתרי בנייה. מר טוכלר התנגד להיתרים אלה בטענה שאינם תואמים את תוכנית בניין העיר, ועתר לבית המשפט לבטלם. בתוך כך, מוזאן ואורנשטיין עתרו גם לבתי המשפט נגד ביטול היתר הבנייה השני. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה חישוב גודל החלקה של מוזן, הרשומה בטאבו כ-470 מ"ר אך בפועל נמדדה כ-440 מ"ר בשל כביש העובר בה. החלטות הוועדות התנדנדו בשאלה האם להתחשב בגודל הרשום או בגודל הפיזי בפועל של המגרש. בסופו של דבר פסק בג"ץ לטובת מוזאן ואורנשטיין, וקיבל את טענתם כי גודל החלקה צריך להתבסס על רישום בטאבו, ששטחו 470 מ"ר. בית המשפט קבע כי החוק הקיים ותקנות התכנון והבנייה תומכים בפרשנות זו, במיוחד בהתחשב בכך ש-30 המ"ר הנוספים לא הופקעו כדין. בעקבות זאת בוטלה ההחלטה לבטל את היתר הבנייה השני, והוועדה המקומית הונחה לדון מחדש בבקשה להיתר בנייה על פי גודלו הרשום של המגרש. עוד נקבע בפסק הדין כי מוזאן ואורנשטיין יוכלו להמשיך בבנייה רק לאחר קבלת היתר בנייה כדין. בנוסף, הורה בית המשפט למר טוכלר לשאת בהוצאות המשיבים, ואילו הוועדות המקומיות והמחוזיות יישאו בהוצאות העותרים.