ת"א 1338/04

תקציר

המחלוקת היא על הזכויות בדירה הממוקמת ברחוב עזרא 10 ברחובות, ונסובה סביב שתי המחאות של זכויות אלה, האחת בשנת 1981 והשנייה בשנת 1996, וכן שעבוד הדירה שנרשמה בשנת 1983. ההסכם מ-1981 נחתם בין גזית קונסוליום השקעות, בעלת הדירה, לבין בני הזוג שפירא, שהעבירו את זכויותיהם לדן. בעקבות מחלוקת פסק בורר ב-1983 כי דן הוא בעל הזכות בדירה, בכפוף לכך שישלם לגזית כ-1.4 מיליון שקל. בסופו של דבר שילם דן לגזית וקיבל חזקה בדירה ב-1998, אך אז הגיש נגדם תביעה, שהובילה לפסיקת בית המשפט המחוזי ב-2001 כי גזית הפרה את הסכם המכר. המחאת הזכויות השנייה התרחשה בשנת 1996, כאשר דן, שהיה זקוק לכספים כדי לשלם לגזית, הקצה את זכויותיו בדירה לציון כבטוחה להלוואה של כ-240 אלף שקל. בהסכם נקבע כי ציון תמכור את הדירה ותשתמש בתמורה תחילה לפירעון ההלוואה, ולאחר מכן תעביר את יתרת הסכום לנושיו של דן. ציון טענה כי מדובר במכירה על הסף של הזכויות בדירה. בשנת 2004 הגיש ציון תביעה להבנת זכויותיו בדירה, וכן טען כי מימש את המשכון בשנת 2003 בכך שמכר את הדירה לעצמו. הצד השלישי המעורב הוא אורי, בן דודו, שכנו וחברו של דן, שבשמו נרשם משכון על הדירה בשנת 1983. דן ואורי טענו כי מדובר בהבטחת הלוואות של 10,000 דולר ו-3,000 דולר, אך לא סיפקו ראיות רבות לכך, והשופט מצא את עדויותיהם לא עקביות ולא אמינות. השופט קבע כי המחאת הזכויות בין דן לציון בשנת 1996 הייתה משכון ולא מכירה, כלומר לציון הייתה זכות בדירה רק כבטוחה להלוואתו לדן. השופט דחה גם את טענתו של ציון למימוש עצמי, ולא מצא כל ראיה לכך שציון מכר את הדירה לעצמו בשנת 2003. סוגיית זכות הבכורה של ציון, כמו גם תוקפו של המשכון לטובת אורי, הופנו לבית המשפט לפשיטת רגל, שכן דן הוכרז פושט רגל בשנת 2009. לבסוף הכריז השופט על ההתחייבות משנת 1983 כבטלה, והורה לאורי לשלם 40,000 ש"ח הוצאות משפט לציון.