ת"א 13842-11-10

תקציר

עניינו של סכסוך בין יצרן תנורי בישול ואפייה טורקי (הנתבע) לבין חברה ישראלית (תובעת) לה העניקו זכויות הפצה בלעדיות בישראל, ברצועת עזה וברשות הפלסטינית. בחוזה ההפצה נקבע כי התובעת תזמין מינימום של 30 מיכלי תנורים בשנה בתמורה לזכויות הפצה בלעדיות. התובעת לא עמדה בדרישת ההזמנה המינימלית השנתית וכן רכשה תנורים מיצרן טורקי אחר. הנתבעת החלה למכור מוצרים למפיצים אחרים בישראל, בטענה שהתובעת הפרה את חוזה ההפצה. התובע תבע פיצויים בגין סיומו הפתאומי של החוזה. השופט קבע כי התובעת אכן הפרה את החוזה בכך שלא עמדה בכמות ההזמנה המינימלית וכן רכשה תנורים ממתחרה, מה שהצדיק את ביטול זכויות ההפצה הבלעדיות של הנתבעת. עם זאת, השופטת מצאה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא מסרה הודעה בכתב לתובע על הפרתם והמשיכה לשתף עמם פעולה. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעים לפיצויים, שכן הם לא הצליחו להוכיח את היקף נזקיהם. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, בהתחשב בכך שהנתבע הפר את חובת תום הלב. בנוסף, קבע השופט כי לא ניתן להטיל אחריות אישית על הנתבעים הבודדים, שהיו מנהלים ביצרנית התנורים, בגין הפרת החוזה של החברה.