בג"צ 757/84

תקציר

העותרת, איגוד העיתונים היומיים בישראל, ביקשה מבית המשפט להוציא צו האוסר על המשיבה, רשות השידור, לשדר שידורי חסות ותשדירי שירות בטלוויזיה הישראלית, בטענה כי הם מהווים שידורי פרסומת מסחריים ולכן הרשות חורגת מהסמכות המוקנית לה בחוק רשות השידור. המשיב טען כי לעותרת אין זכות לעמוד בעתירה, וכי השידורים האמורים אינם מהווים שידורי פרסומת מסחרית ולכן פועלים במסגרת סמכותם. בג"ץ קבע כי לעותרת זכות לעמוד בעתירה משום שהשידורים גרמו נזק כלכלי רב לחברי העמותה. לגופה של העתירה קבע בית המשפט כי חוק רשות השידור אינו אוסר במפורש או במשתמע על שידור תשדירי פרסומת מסחריים, ועל כן יש להסיק איסור זה משתיקתו של המחוקק על פי הכלל לפיו תאגיד סטטוטורי רשאי לעשות רק דברים שהחוק מנה במפורש או במשתמע בין סמכויותיו. עוד קבע בית המשפט כי תשדירי השירות עומדים בהוראות חוק רשות השידור, ואינם מהווים פרסומת מסחרית. לכן, הם היו רצויים ומותרים. עם זאת, שידורי חסות נחשבו לפרסומות מסחריות, ורשות השידור נדרשה לוודא כי הם אינם מקדמים יצרן או מוצר מסוים. בית המשפט הציע כי על המחוקק לקבוע במפורש מה מותר ומה אסור בשידורים, וקרא לרשות לקבוע כללים שיגדירו את מדיניותה לגבי הפעלת סמכותה בעניינים הנדונים. עד אז, יש לפרש את החוק הקיים באופן הגיוני וסביר כדי להגשים את תכלית החוק ואת רצון המחוקק.