בג"צ 410/76

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מדריכים טכניים באל על, שתבעו את ועד עובדי האחזקה הישירים של אל על ואת הסתדרות העובדים על חסימת קידומם למהנדסי טייס. התיק הגיע לבתי הדין לעבודה, כאשר בית הדין האזורי פסק לטובת המדריכים ובית הדין הארצי הפך החלטה זו. בג"ץ היה צריך להחליט אם פסיקת בית הדין הארצי צריכה לעמוד בעינה. דעת הרוב, שניתנה על ידי ממלא מקום הנשיא לנדוי, קבעה כי בעוד שיש יסוד להאמין שבית הדין הארצי קבע ממצאים עובדתיים המנוגדים לראיות, בית המשפט העליון אינו רשאי להחליף את פסק דינו בפסק דינו של בית הדין לעבודה בעניינים עובדתיים. יתר על כן, בג"ץ יכול היה לבטל פסיקות של בתי הדין לעבודה רק בגין טעויות משפטיות הנראות על פני ההחלטה או פגיעה בעקרונות הצדק, ולא די בטעויות עובדתיות. מאחר שבית הדין הארצי לא שגה בפרשנות ההסכם הקיבוצי ולא הייתה פגיעה בצדק הפרוצדורלי, לא הייתה לבג"ץ עילה לבטל את ההחלטה. הנשיא זוסמן הסכים עם מסקנה זו. השופט שרשבסקי חלק על כך וטען כי מסקנותיו העובדתיות של בית הדין הארצי אינן נתמכות בראיות ומהוות טעות משפטית. היא טענה כי ועד עובדי האחזקה הישירים הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי המדריכים וכי פסיקת בית הדין הארצי, בכך שנתנה לגיטימציה להפרה זו, פגעה בעקרונות הצדק. לדברי השופט שרשבסקי, אין להעניק לבתי הדין לעבודה חסינות מוחלטת מפני התערבות, במיוחד במקרים של אי-צדק מובהק. היא הציעה לבטל את החלטת בית הדין הארצי ולהחזיר את פסק הדין של בית הדין האזורי על כנו. בסופו של דבר הכריעה דעת הרוב, והעתירה נדחתה.