ע"א 594/80

תקציר

במקרה דנן, לקה המערער בהתקף לב בעת שירותו הצבאי ותבע קצבת נכות לפי חוק הנכות. המשיבה, חברת ביטוח, סירבה לשלם תגמולים, בנימוק של תנאי פוליסה המחריגים אחריות בגין אי כושר הנובע מהשירות הצבאי. בבוררות היו מעורבים שלושה בוררים, שרובם צידדו במערער, והצהירו כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח בשל אי כושר עבודה קבוע. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, אך פסל את המילה "לצמיתות", תוך הטלת ספק בסמכות הבוררים. שני הצדדים ערערו. בית המשפט העליון קבע כי מחיקת "לצמיתות" אינה נחוצה, שכן לבוררים הייתה סמכות להעריך את משך אי הכושר במסגרת יישוב הסכסוך. בית המשפט קבע כי למרות שמחלת הלב של המערערת הוכרה כקשורה לשירות לפי חוק הנכות, אין בכך כדי לבטל אוטומטית את תביעת הביטוח על פי החוזה, דבר שיצר אי התאמה משפטית. למרות עדויות שונות בבוררות על אי-כשירות צבאית, הסירוב לבטל את פסק הבוררות נבע מכך שלא התקיימו אמות המידה לביטול, שנקבעו בסעיף 24 לחוק הבוררות. סעיף זה הגביל את העילות לביטול בוררות, תוך הדגשת אי המחייב המשפטי אלא אם נאמר במפורש. בכך החזיר בית המשפט העליון את המונח "לצמיתות", פסק הוצאות למערערת ודחה את הערעור שכנגד, תוך שהוא מדגיש את ההגינות בקיום החוזה ובפרשנותו.