ת"א 9995-11-12

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישו ארבעה סוכני ביטוח נגד חברת הביטוח הפניקס. הסוכנים טענו כי הפניקס לא שילמה להם את מלוא העמלות המגיעות להם על פי ההסכמים בין הצדדים. התביעה עמדה על סך של כ-4.5 מיליון שקל. ארבעת התובעים יוצגו על ידי שני משרדים. המשרד הראשון ייצג את שאול ציטיאט ואת בנו משה ציטיאט. המשרד השני ייצג את עורכי הדין רחמים שמש ואהרון שמש. תחילה מתייחס השופט לסוגיה המקדמית האם יש להחריג את הסכמי הפשרה בין התובעים לנתבע, שהוגשו על ידי התובעים, מכלל ראיות. השופטת קובעת כי אמנם לא ניתן להשתמש בהסכמים כראיה, אך בקשת הנתבעת להחריגם נדחית, שכן הנתבעת התייחסה גם לדחיית טענותיהם של שניים מהתובעים בסיכומיה. בהתייחס לגופו של עניין, מציין השופט כי השאלה המרכזית היא האם הנתבעת שינתה את שיעורי העמלה ללא הסכמת התובעים. התובעים טענו כי היו להם הסכמים עם הנתבעת שקבעו את שיעורי העמלה שלהם וכי אין לשנות תעריפים אלה ללא הסכמתם. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי בעוד שתעריפי העמלות נקבעו בתחילה, ניתן לשנותם מעת לעת על ידי יידוע התובעים על השינויים באמצעות חוזרים, מדריכי תעריפים ודוחות ייצור. השופט מצדד בנתבע וקובע כי אין זה סביר לצפות מחברת ביטוח לשמור על אותם שיעורי עמלה לאורך עשרות שנים ללא כל שינוי. השופטת מציינת כי התובעים היו מודעים לשינויים שכן הפנו את הנתבעת באופן שוטף לתעריפי חברות ביטוח אחרות, ואף ניהלו משא ומתן עם הנתבעת בנוגע לשינויים. יתר על כן, התנהלות התובעים לאורך השנים מעידה על קבלתם את שיעורי העמלה החדשים. לאחר מכן דן השופט בחוות הדעת של המומחים שהוגשו על ידי התובעים, הנתבע והמומחה מטעם בית המשפט. השופטת מציינת כי חוות הדעת של מומחה התובעים, תמיר גורן, אמנם קבילות, אך הן זכאיות למשקל מועט, שכן גורן ביסס את חישוביו על דברי התובעים, והמסמכים עליהם הסתמך לא צורפו לחוות הדעת או לתביעה. בנוסף, שכרו של גורן היה מותנה בתוצאות המשפט. השופט מקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, רו"ח שי סטרשנוב, שחישב את העמלות שלא שולמו עבור כל תובע. השופטת קובעת כי התובע מספר 1, משה ציטיאט, אינו זכאי לתשלומים כלשהם משום שלא הצליח להוכיח את אישיותו המשפטית, וחלק מתביעתו חסומה על פי חוק. לפיכך, תביעתו נדחית. התובעת מספר 2, רחמים שמש, זכאית לסך של 59,708 ₪, הכוללים עמלות שלא שולמו בסך 52,993 ₪ עבור התקופה שבין נובמבר 2005 למאי 2012, בתוספת 6,715 ₪ הוצאות משפט. סכום זה יצבור ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. לסיכום מציינת השופטת כי בעוד שתביעתו של תובע מספר 1 נדחתה בשל קשיים משפטיים, הנתבע עדיין רשאי לשקול לשלם לו את העמלות שלא שולמו שחושבו על ידי מומחה בית המשפט. הנתבע חויב לשאת בהוצאותיו של התובע 2, לרבות 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.