מ"ת 17757-10-22

תקציר

**ניתוח משפטי – מעצר עד תום הליכים בעבירת חבלה בכוונה מחמירה** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בבקשת מדינת ישראל למעצרו של המשיב (להלן: "המשיב") עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העבירה המיוחסת למשיב אירעה ביום 14.09.2022. בית המשפט נדרש לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לחובתו של המשיב, וכן האם מתקיימת עילת מעצר. **עובדות המקרה:** על פי הנטען בכתב האישום, ביום 14.09.2022, התפתחה קטטה אלימה בחנייה. המנוח והמשיב הגיעו למקום ברכבו של המשיב, מצוידים בסכינים. במהלך הקטטה, שלף המשיב סכין ותקף את זייד, תוך שהוא אוחז בו בחולצתו. במקביל, המנוח תקף את נאשם 1 ואת זייד, ובעקבות זאת נפגע המנוח מניקובים קטלניים בחזהו ובלבו, אשר גרמו למותו. מנגד, המשיב המשיך להשתולל, ניסה לדקור את זייד בפלג גופו העליון ובעט בבטנו. **טענות הצדדים:** * **המבקשת (מדינת ישראל):** טוענת כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המשיב, הכוללות: * סרטון מצלמות אבטחה המתעד את האירוע ואת תקיפת המשיב כלפי זייד. * הודעת זייד, אשר זיהה את המשיב ואת נאשם 1 באירוע, אישר כי המשיב החזיק בסכין, תקף אותו וניסה לדקור אותו. * גרסת המשיב עצמו, אשר בתחילה הכחיש נוכחותו באירוע, אך לאחר מכן, במהלך "תרגיל" חקירה, אישר בפני אחיו של המנוח כי נכח באירוע. * עובדת היותו של הרכב בו הגיעו המשיב והמנוח, רכבו של המשיב. * נתונים מחקרי תקשורת ומצלמות "עין הנץ" המתעדים את מסלול הנסיעה של המשיב עם המנוח לבית החולים, המצביעים על מסלול התואם את זמני האירוע. * שחזור שביצע זייד, בו תיאר כיצד המשיב ניסה לדקור אותו. * **המשיב (באמצעות סנגורו):** טוען כי לא קיימות ראיות לכאורה לחובתו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, וכי לכל היותר, ניתן לייחס לו עבירת קטטה. בנוסף, טוען כי: * זייד עצמו סתר את גרסתו, כאשר בתחילה טען שלא הייתה סכין ובהמשך לא זיהה את המשיב בסרטון, עד שלטענתו הופעל עליו לחץ מצד החוקרים. * נאשם 1 וזייד לא נקבו בשמו של המשיב באופן עקבי, אלא כינו אותו "הנהג". * זייד הודה בהשתתפותו בקטטה, אך לא הוגש נגדו כתב אישום, מה שיכול להצביע על אפליה. * גם אם קיימות ראיות לכאורה, עוצמתן אינה מצדיקה את המשך מעצרו, ויש לשחררו בתנאים. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט, לאחר ששקל את טיעוני הצדדים ועיין בחומר הראיות, לרבות צפייה בסרטון מצלמות האבטחה, קבע כי **המבקשת הניחה ראיות לכאורה לחובת המשיב**. **ניתוח משפטי ופסיקה רלוונטית:** 1. **מבחן הראיות לכאורה:** נקבע כי בשלב של בקשה למעצר עד תום ההליכים, בית המשפט בוחן האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם. אין צורך בשכנוע מעבר לספק סביר, אלא בבחינת חומר הראיות הגולמי, טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית. (בהתאם לבש"פ 13204/08). 2. **שאלת מהימנות:** בית המשפט הדגיש כי בשלב זה, אין מקום להכריע בשאלות של מהימנות עדים או משקל העדויות, אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין, אשר פוגעות באופן ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. 3. **התמודדות עם סתירות וטענות הסנגור:** בית המשפט דחה את רוב טענות הסנגור, בקובעו כי אלו נוגעות בעיקרן לסוגיות של מהימנות, אשר מקומן להתברר בהליך המשפטי העיקרי. גם טענות הסנגור בנוגע לסיווג המשפטי של העבירה, נדחו בשלב זה, ונקבע כי יש לדונן בהליך העיקרי או בשלב טענות מקדמיות. 4. **ההיבט הראייתי:** בית המשפט סבר כי מכלול הראיות שהוצגו על ידי המבקשת, ובפרט סרטון מצלמות האבטחה, מהווים בסיס מספק להוכחת קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה. 5. **עילת מעצר:** למרות הקביעה בדבר קיום ראיות לכאורה, בית המשפט לא קבע באופן חד משמעי כי מתקיימת עילת מעצר. זאת, מכיוון שהצדדים לא היו חלוקים בדבר עילת המעצר, ובהתאם למצוות המחוקק, הוחלט להמתין לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן, אשר יבחן חלופות מעצר. 6. **ההיבט העונשי:** בית המשפט ציין כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אשר חלקן כללו מאסר בפועל. מידע זה עשוי להיות רלוונטי בשלב גזירת הדין, אך אינו מהווה בפני עצמו עילת מעצר. **חידושים ועיקרים:** * **הדגש על שלב הדיון:** פסק דין זה ממחיש את ההבחנה הדיונית בין שלב הראיות לכאורה בשלב המעצר, לבין בחינת מהימנות משקל הראיות בשלב ההוכחות. בית המשפט מבהיר כי בשלב הבקשה למעצר, הוא אינו "בית משפט למהימנות". * **גמישות והתאמה:** למרות שהמבקשת הציגה מגוון ראיות, בית המשפט לא הסתפק בראיה אחת, אלא נתן משקל למצטבר של הראיות (סרטון, הודעות, אימותים). * **התייחסות לחלופות מעצר:** אף על פי שהמבקשת ביקשה מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט נוקט בגישה מדודה יותר, ובוחן את הצורך בתסקיר מעצר ובחינת חלופות, במיוחד כאשר אין מחלוקת מהותית לגבי עילת המעצר. **סיום:** בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המשיב בעבירה המיוחסת לו, אך החליט להמתין לתסקיר מעצר משירות המבחן על מנת לבחון חלופות למעצר, בטרם יכריע בעניין המעצר עד תום ההליכים. החלטה זו משקפת את איזון האינטרסים שבין הצורך להבטיח את הליכי המשפט, לבין זכויות הנאשם לחירות.