רע"א 2404/11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם פשרה בו מעורבים מפרק, חברה בפירוק ושני משיבים. המפרק טען כי הבקשה לסילוק על הסף של הסכם הפשרה אינה חוקית, שכן היא נועדה למנוע מהחברה לקבל כספים שיועדו לנושיה. ההסכם, בשווי של 1.8 מיליון שקל, הבטיח כי נושי החברה יקבלו תשלום מלא. המפרק והמשיב מס' 4 התנגדו לערעור, והצדיקו את המחאת זכות התביעה שכן היא מיטיבה עם כלל הנושים ומסלקת את סכום השכחה. הם גם הדגישו את הסיכונים וההוצאות הכרוכים בהמשך ההליך האזרחי. בית המשפט נעתר ודחה את בקשת רשות הערעור. היא הכירה בשיקול דעתו של המפרק בניהול התביעה ולא מצאה כל ראיה לכך שלא שקל את האינטרסים של המבקש-בעל המניות. ההחלטה הושפעה גם מהשיהוי של המבקש בערעור על הסדר הפשרה, זמינותם המיידית של כספים על פי ההסכם והסבירות להליך ערעור ממושך. יצוין, כי בית המשפט לא התייחס לאפשרות להמחות את זכות התביעה, שכן המבקש לא טען נקודה זו. לבסוף, בקשת רשות הערעור נדחתה, מבלי שנפסקו הוצאות, שכן קודם לכן לא הייתה למבקש הזדמנות לטעון כנגד הסדר הפשרה בבית המשפט.