ע"א 4610/90

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על בעלות על דירה בין פרספוליס, חברה המפתחת פרויקט מגורים, לבין מרקל, הטוענת כי רכשה את הדירה המדוברת. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לטובת מרקל וקבע כי היא רכשה כדין את הזכויות בדירה, החלטה שעליה ערערה פרספוליס. הדירה המדוברת היא חלק מפרויקט גדול יותר שיזמה פרספוליס על קרקע השייכת לעיריית ראשון לציון. פרספוליס שכרה את שירותיה של קלארין לבניית הפרויקט, וקלארין קיבלה תשלום באמצעות מכירת חלק מהדירות (דירות תמורה). יתרת הדירות הייתה אמורה להיות שייכת לפרספוליס (דירות החברה). בשל עיכובים בבנייה, ייפוי הכוח למכירת דירות באחד הבניינים, בניין 421, לא הועבר כמתוכנן. עם זאת, שני הצדדים הסכימו על חלוקת הדירות בבניין זה, וקלארין החלה למכור אותן. השאלה המרכזית הייתה האם הדירה שבמחלוקת היא דירת תמורה, שנמכרה על ידי קלארין מטעמה, או דירת חברה, שתחייב את חתימתה של פרספוליס לצורך מכירתה. בית המשפט המחוזי קבע כי הדירה הייתה דירה להשכרה, בהסתמך על עדותו של רואה החשבון של פרספוליס ועל כך שהיא נרשמה ככזו ברישומי הנהלת החשבונות של פרספוליס. מכיוון שלקלארין היה ייפוי כוח למכור את דירות התמורה, המכירה למרקל הייתה חוקית. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאה עילה להתערב בקביעה העובדתית כי הדירה היא דירת תמורה. לפיכך, הערעור נדחה, והבעלות על הדירה נרכשה כדין על ידי מרקל. בית המשפט פסק גם בעניינים פרוצדורליים, ודחה את בקשתה של פרספוליס להציג ראיות ועדים נוספים, שכן המחלוקת העובדתית הייתה מצומצמת וניתן היה לברר אותה באמצעות התצהירים שסופקו.