ת"א 15041-04-10

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב פרשנות הסכם הפצה של מוצרי טיפוח לשיער בין התובעת, גורי מוצרי צריכה בע"מ, לבין הנתבעים, רשת מספרות בבעלותו ובניהולו של מר מרסייה. ההסכם, שנחתם בשנת 2008, העניק לתובעת זכויות בלעדיות בהפצה ומכירה של מוצרים תחת שם המותג "מישל מרסייה". עם זאת, הצדדים חלוקים באשר לזהות הצד המתקשר בפועל, כאשר הנתבעים טוענים כי מדובר בגורי יבוא והפצה בע"מ, ולא בתובע. הבחנה זו משמעותית שכן גורי יבוא נמצאת בימים אלה בהליכי פירוק. התובעת טוענת כי עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם משנת 2008, לרבות השקעות ניכרות בפרסום ובשיווק, בעוד הנתבעים הפרו לכאורה את התחייבותם לפיתוח מוצרים חדשים. הנתבעים, מנגד, טוענים כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא השקיעה את הסכומים הנדרשים בשיווק וקידום המותג מישל מרסייה. עוד נטען כי התובעת הפיצה מוצרים עבור מותג מתחרה, ובכך יצרה "תחרות מקומית". בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי גורי מוצרי צריכה בע"מ לא הייתה צד להסכם משנת 2008. מהראיות עולה כי ההסכם נועד להיות בין הנתבעים לבין גורי יבוא והפצה בע"מ, והתובעת לא הצליחה להוכיח כי חל שינוי מאוחר יותר להחלפת גורי יבוא בתובע. כמו כן, בית המשפט קובע כי התובעת הפרה את ההסכם משנת 2008 במספר דרכים. ראשית, התובעת לא השקיעה את הסכום המינימלי הנדרש בשיווק ופרסום, מגובה בחשבוניות, כפי שנקבע בהסכם. שנית, התובעת לא העסיקה מנהל מותג במשרה מלאה אך ורק עבור המותג מישל מרסייה, כפי שהוסכם. שלישית, התובעת לא ביקשה את אישור הנתבעים לתוכנית השיווק, כנדרש. משכך, קובע בית המשפט כי ביטול ההסכם על ידי הנתבעים במאי 2009 היה כדין, ותביעת התובע לפיצויים הנובעים מהסיום נדחית. עם זאת, התובעת זכאית לקבל בחזרה את יתרת הסכום שלא נוכה בסך 100,000 ₪ מהנתבעים, בהתאם להסכם נפרד. בנוסף, בית המשפט מורה כי הנתבעים אינם זכאים לכל פיצוי מהתובע, שכן הם לא הוכיחו כל נזק כספי כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובע. לבסוף, נדחית תביעתם שכנגד של הנתבעים, שכן הם הסכימו לסלקה במקרה שבית המשפט ימצא כי גורי יבוא והפצה בע"מ היא הצד המתקשר. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.