ת"צ 23139-05-16

תקציר

המבקש ביקש להכיר בהמצאת מסמכי בית משפט עבור שתי קבוצות של נתבעים בתובענה באמצעות מורשיהם בישראל, מכוח תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הנתבעים התנגדו לבקשה, בטענה כי המבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי החברות הישראליות מוסמכות לקבל את מסמכי בית המשפט מטעם הנתבעים הזרים. בית המשפט הסכים עם הנתבעים ודחה את הבקשה. בית המשפט קבע, כי המבקש לא הצליח להוכיח כי החברות הישראליות קיימו מערכת יחסים אינטנסיבית דיה עם הנתבעים הזרים, כנדרש בפסיקה. לגופו של עניין, המבקש לא הוכיח כי בעת ביצוע ההמצאה, החברות הישראליות עסקו באותו עסק או עבודה כמו הנתבעים הזרים, ואף לא הוכיח קשרים מסחריים מתמשכים בין החברות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי טענות המבקש היו כלליות ואינן נתמכות בראיות. גם ההחלטות במקרים קודמים, שהמבקש ציטט לתמיכה בעמדתו, היו שונות מהמקרה הנוכחי. לפיכך, נדחתה הבקשה להכרה באמצאה למורשים בישראל, והמבקש חויב לשלם לכל נתבע סך של 22,500 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.