ב"ל 24810-09-17

תקציר

בכל הנוגע לליקויים בכתפיים, גב תחתון ו-CTS, המוסד לביטוח לאומי הסכים להכיר בהם כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. לכן, עיקר המחלוקת והדיון מתמקד בליקוי בצוואר. **הליקוי בצוואר – חוות דעת המומחים:** * **ד"ר דן צין:** קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בצוואר, שכן העומס על הצוואר היה לפרקי זמן קצרים ולא רצופים, ולא תואר עומס ישיר. * **ד"ר אלון קובו:** קבע תחילה כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי עם סבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי בעמוד השדרה הצווארי, וכי מדובר בממצא הדמייתי ללא ביטוי קליני. בהמשך, לאחר עיון במסמכים נוספים, הכיר בכך שקיימים שינויים ניווניים בצוואר וכי יש לראיות הללו חשיבות, אך ללא הוכחה לקשר סיבתי או השפעה משמעותית של העבודה. * **ד"ר אסא לב אל:** קבע כי התובע אינו סובל מליקוי בצווארו, למרות קיום ממצאים דימותיים. עם זאת, לאחר עיון נוסף במסמכים, הודה בקיום ממצאים דימותיים משמעותיים למחלה ניוונית של הדיסקות הצוואריות, אף אם ללא ביטוי קליני משמעותי. בסופו של דבר, קבע כי אין ראיות להשפעת עבודתו של התובע על השינויים בצווארו. * **ד"ר יעקב פעילן:** מומחה נוסף שמונה לבקשת בית הדין הארצי, קבע כי התובע סובל מהגבלת תנועה בעמוד השדרה הצווארי עקב שינויים ניווניים קשים והיצרות התעלה הספינלית. הוא קבע כי קיים קשר סיבתי סביר של האצה/החמרה בין תנאי העבודה (בפרט עבודה עם מכשירים רוטטים בשילוב עם אחיזת ידיים ממושכת מעל גובה הכתפיים) לבין התהליך הניווני בעמוד השדרה הצווארי, אך לא להיצרות התעלה הספינלית. לשיטתו, תרומת תנאי העבודה הייתה מעל 20% (בהתאם לתורת המיקרוטראומה). **ההכרעה השיפוטית:** בית הדין, בדעת רוב, אימץ את חוות דעתו של ד"ר פעילן, תוך שהוא דוחה את חוות דעתם של המומחים הקודמים. הנימוקים העיקריים לכך הם: 1. **קביעת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי לעבודה הורה על מינוי מומחה נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע עם כלים רוטטים לבין הליקוי בצוואר, למרות קביעות קודמות של מומחים אחרים. 2. **קבלת אסכולה רפואית:** בית הדין קבע שחוות דעתו של ד"ר פעילן משקפת אסכולה רפואית קיימת ומוכרת, אשר מכירה בקשר סיבתי בין עבודה הכוללת אחיזת ידיים ממושכת מעל גובה הכתפיים, הפעלת כוח פיזי ושימוש במכשירים רוטטים, לבין החמרה של שינויים ניווניים בצוואר. 3. **מומחיות וניסיון:** בית הדין נתן משקל רב למומחיותו וניסיונו של ד"ר פעילן, וקבע כי אין חובה שכל קביעה רפואית תתבסס על הפניות לספרות מדעית. 4. **תרומת העבודה:** נקבע כי תנאי העבודה של התובע, ובפרט השימוש במכשירים רוטטים בשילוב עם הרמת ידיים מעל גובה הכתפיים, תרמו באופן משמעותי (מעל 20%) להחמרת השינויים הניווניים בצוואר, גם אם לא גרמו להם מלכתחילה. 5. **עקרון ה-In Dubio Pro Operario:** לאור העובדה כי מדובר בתביעה למיצוי זכויות ביטחון סוציאלי, ובמצב של ספק או מחלוקת בין מומחים, יש להעדיף את הפרשנות הפועלת לטובת התובע. **לפיכך, פסק הדין קבע כי יש להכיר בליקוי בצוואר כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה.** **היבטים משפטיים וחידושים:** * **החלת תורת המיקרוטראומה:** פסק הדין ממחיש את יישומה של תורת המיקרוטראומה, שהיא פיקציה משפטית המאפשרת הכרה בפגיעות שנגרמו באופן הדרגתי וזעיר עקב תנאי עבודה, גם אם אינן מוגדרות כמחלת מקצוע. * **חשיבותו של המומחה הרביעי:** מינוי מומחה נוסף, למרות חוות דעת קודמות ששללו קשר סיבתי, מלמד על גמישות של בית הדין במקרים מורכבים, ובחינת כלל הראיות והחוות דעת, תוך התייחסות להחלטות ערכאות גבוהות יותר. * **הערכת תרומת גורמים שונים:** בית הדין התייחס להערכת מומחה את שיעור ההשפעה של גורמים שונים (עבודה, גיל, משקל) על הליקוי, והדגיש את הצורך בהשפעה משמעותית (20% ומעלה) לצורך הכרה כפגיעה בעבודה. * **התמודדות עם קביעות סותרות:** פסק הדין מציג את הדילמה המשפטית והרפואית כאשר קיימות חוות דעת סותרות של מומחים, ומדגים כיצד בית הדין מכריע בסופו של דבר, תוך התחשבות בכלל הראיות, ניסיון המומחים, ועקרונות הצדק. * **הבחנה בין גרימה להחמרה:** הדגש על ההבחנה בין גרימה של ליקוי לבין החמרתו, כאשר במקרה זה, נקבע כי תנאי העבודה החמירו והאיצו את התהליך הניווני הקיים, ולא גרמו לו מלכתחילה. * **התייחסות למחקרים מול מומחיות קלינית:** בית הדין איזן בין הפניות של הנתבע למחקרים מדעיים לבין הערכת המומחה המבוססת על ניסיונו הקליני. בסיכומו של דבר, פסק הדין מחזק את האפשרות להכיר בליקויים בצוואר כפגיעה בעבודה, גם כאשר קיימים גורמים אחרים התורמים להיווצרותם (כגון גנטיקה, גיל, משקל), וזאת באמצעות תורת המיקרוטראומה, במיוחד כאשר ניתן להוכיח השפעה משמעותית של תנאי העבודה על החמרת הליקוי.