בג"צ 7091/19

תקציר

בהחלטה משפטית שניתנה לאחרונה, עתירה שערערה על הטיפול באימות היהדות בקרב העובדים ועל הסירוב להנפיק תעודות כשרות למהדרין על ידי הרבנות המקומית בקריית גת נדחתה באופן חלקי. בית המשפט הכיר בכך שפנייה לפרטים לצורך אימות יהדות על רקע אתני היא סוג של אפליה הפוגעת בשוויון ובכבוד. המשיבים הכירו בסוגיה זו, הסכימו כי מוצא אתני לבדו לא צריך לעורר פניות יהודיות, והדגישו את הצורך בבדיקה מכבדת ורגישה של רבנים. עיקר עיסוקה של העתירה היה בשאלה האם הרבנות המקומית יכולה לסרב באופן מוחלט להנפיק תעודות כשרות למהדרין, בצורך בנהלים ברורים ממועצת הרבנות הראשית ובבחינה מחודשת של המקרה הספציפי לפי נהלים אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי על הרבנות לשקול מחדש את סירובה להנפיק תעודות מהדרין, בנימוק של היעדר הנמקה מנהלית מספקת למדיניות גורפת כזו והיעדר הליך מפורט שיצדיק את פעולתן. בנוסף, מכיוון שהנוף החקיקתי סביב אישורי הכשרות נמצא בתקופת מעבר, התעוררה מחלוקת בשאלה האם האפשרויות החלופיות העומדות בפני החברה מייתקות את התביעה. בית המשפט מצא את טענת המדינה בלתי משכנעת, שכן הסוגיה חרגה מעבר לאינטרסים של חברה זו אל החוקיות הכללית של פעולות הרבנות. עם זאת, מאחר שהרבנות הראשית ניסחה נהלים חדשים למהדרין, חלקים אחרים בעתירה הוגדרו כמוקדמים מדי או מוצו. כתוצאה מכך, הצליחה העתירה לערער על סירובה המוחלט של הרבנות, אך הותירה את הסיכום הפרוצדורלי לעדכוני חקיקה שוטפים, עם הליך בחינה מחודש מתוכנן המוכתב על ידי נהלי המהדרין הקרובים. כמו כן חויבו המשיבים בהוצאות משפט.