עמ"נ 255/07

תקציר

הערעור מערער על ההחלטה לגבות ארנונה על מספר נכסים בבעלות חברת נדל"ן הממוקמת בהרצליה, בשיעורים החלים על משרדים ועסקים. המערערת טוענת, כי מאחר והנכסים ריקים, יש לחייבם במס בשיעור הנמוך ביותר האפשרי, החל על מקומות בילוי. עוד טוענת החברה כי חוסר היכולת לשכור את הנכסים נובע מעבודות תשתית המתבצעות בסמוך לבניין, עליהן צריכה העירייה לקחת אחריות. העירייה, לעומת זאת, מצדיקה את שיעורי המיסוי הנוכחיים על בסיס ייעודם של הנכסים כשטחי מסחר בהיתר הבנייה, ושימושם בעבר כמשרדים ועסקים. השופט מצדד בעירייה וקובע כי תכלית הארנונה קשורה לשימוש בנכס ולשימוש הפוטנציאלי בו, ושינוי הסיווג ל"מקומות שעשועים" אינו מעשי ואינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הארנונה. עוד טוענת השופטת כי שיעורי המיסוי צמודים לתפקידיהם ומאפייניהם של הנכסים, שאינם מתיישבים עם מקומות שעשועים. נכסים ריקים צריכים להיות ממוסים על בסיס השימוש החוקי הפוטנציאלי שלהם, ובמקרה זה, השימוש הקודם והעתידי הפוטנציאלי בנכסים כמשרדים ועסקים מתאים יותר מהסיווג המבוקש. עוד מדגישה השופטת כי שיעור המס הנמוך על מקומות בילוי נובע ככל הנראה מהשטחים הגדולים שהם תופסים, דבר שאינו רלוונטי לנכסי המערערת. לבסוף, השופט דוחה את הטענה בדבר עבודות התשתית, שכן היא נעדרת ראיות. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.