ת"א 44108-04-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת לשון הרע שהגיש תובע נגד נתבע שכתב שישה מכתבים ושבעה פוסטים המשמיצים את התובע. השופט מסכם את ארבעת שלבי הבדיקה במקרים מסוג זה, והאם: 1. הביטוי מהווה לשון הרע, והאם פורסם; 2. הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות; 3. הביטוי נהנה מהגנות החוק; 4. פרסום הוא לשון הרע. לאחר מכן עובר השופט לבחון כל שלב בתיק הנוכחי. שלב א' מתקיים שכן הפרסומים מהווים לשון הרע אובייקטיבית על פי החוק. שלב 2 אינו מסופק מכיוון שאף אחת מהחסינות המוחלטת אינה חלה. במעבר לשלב ג', השופט מוצא כי חלק מהפרסומים מוגנים תחת הגנת האמת, בעוד שאחרים לא, שכן הנתבעת לא הצליחה להוכיח את אמיתות דבריה. הגנת תום הלב חלה רק על אחד מהפרסומים. לגבי שלב ד', השופט פוסק לתובע פיצוי כולל של 42,000 ₪ לאחר ששקל את חומרת הפרסומים ואת התנהגות הצדדים. תביעת הנתבע לקיזוז נדחית. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע 42,000 ₪ בנוסף להוצאות משפט, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,300 ₪.