ע"פ 819/96

תקציר

המערער הורשע באונס אחייניתו על ידי בית המשפט המחוזי ונידון ל-42 חודשי מאסר. הוא ערער על פסק הדין וטען כי אחייניתו לא התנגדה פיזית ולא קראה לעזרה וכי התנגדותה המילולית התפרשה על ידו כמשחק חיזור. בעוד הערעור מתנהל, שכרה אשת המערער חוקר שישכנע את האחיינית לחזור בה מדבריה. החוקר פיתה את האחיינית וגרם לה להודות כי האשמתה כלפי המערער הייתה שקרית. הראיות הנוספות הוגשו לבית המשפט המחוזי, שקבע כי דבריה של האחיינית בפני החוקר אינם אמינים וכי אין מקום להתערב בעדותה המקורית. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי, וקיבלה כי חוסר הסכמתה של האחיינית הובהר למערערת וכי התנגדותה אינה יכולה להיחשב כמשחק חיזור, נוכח אופיים הבלתי מוסרי של יחסי המין בתוך המשפחה. בית המשפט שקל גם את הראיות התומכות למצבה הנפשי של האחיינית לאחר האירוע, שאיששו את עדותה. יתר על כן, מאחר שתיקון לחוק כבר לא דרש ראיות להתנגדות פיזית או קריאה לעזרה להוכחת אונס, טענתו של המערער בנקודה זו נכשלה. דעות חלוקות לא הוצגו בפסק הדין, והשופטת דורנר הציעה לדחות את הערעור, החלטה המוסכמת על הנשיא ברק והשופט חשין.