ה"פ 2275-05-18

תקציר

התובע, שאינו מיוצג על ידי עורך דין, תבע את אחיו על הזכות לעבור ברצועת קרקע הרשומה על שם אחיו. התובע טען כי ירש זכות משותפת במקרקעין מאביהם, או לחילופין, כי היה לו רישיון מכללא לחצות את הקרקע, כפי שעשה במשך שלושים שנה. הנתבעת טענה כי הייתה לה חזקה בלעדית במקרקעין המדוברים, לרבות שביל הגישה, מכוח הסכם גירושין עם בעלה לשעבר, אחיה של התובעת. השופטת בחנה את חומר הראיות ומצאה כי לנתבעת זכויות בלעדיות במקרקעין, לרבות שביל הגישה, בהתבסס על הסכם הגירושין ופסקי דין מאוחרים יותר הנוגעים אליו. עוד קבע השופט כי טענת התובע לזכות מעבר ארוכת שנים אינה נתמכת בראיות. יתר על כן, השופט קבע כי גם אם לתובע הייתה זכות היסטורית לחצות את הקרקע, הרי שמדובר בהיתר הניתן לביטול, ולנתבע, כבעל הקרקע, יש זכות למנוע מעבר בכל עת. השופט שקל בקצרה את טענתו הסופית של התובע כי הדרך המדוברת היא דרך משותפת, אך לא מצא בסיס משפטי לטענה זו. בסופו של דבר דחתה השופטת את תביעתו של התובע וחייבה אותו לשלם הוצאות משפט מתונות ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקלים לנתבע, שיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי. לתובע ניתנו 30 יום לביצוע התשלום, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. השופט אף העניק לתובע זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.