בש"א 1349/04

תקציר

במחלוקת משפטית שהוכרעה ביום 1.2.2004 דחה בית המשפט המחוזי תביעות נגד שני מבקשים, למעט תביעת פיצויים נגד המבקש הראשון. המשיב ערער, וביקש מהמבקשים כי המשיב יפקיד ערבות להבטחת הוצאותיהם. בקשה זו התבססה על אי תשלום הוצאות קודמות שהוטלו על ידי המשיב, התנהגות מתחמקת, מתן כתובת שגויה וסיכויי ערעור קלושים. המשיב התנגד, בטענה כי דרישת הערבות סותרת את מדיניות בית הדין לעבודה ועמידה בהתחייבויות בית המשפט. בית המשפט הכיר בזכות היסוד של הגישה לערכאות, אך ציין כי זכות זו אינה מוחלטת וניתן לאזן בינה לבין האינטרסים של המשיב להבטיח כי לא יוטרדו שלא לצורך. בית הדין הארצי לעבודה, המכיר בהיעדר הוראות מפורשות בבית הדין לעבודה בדומה להוראות בסדר הדין האזרחי, מאפשר שחרור בערבות במקרים מיוחדים. אי תשלום הוצאות קודמות נחשב כסיבה מוצדקת לדרישת ערבות, המאזנת בין זכותו של המערער לגישה לבית המשפט לבין זכותו של המשיב להשבת הוצאות. בפסק הדין הושם דגש על מתינות, והעמיד את הערבות על 4,000 ש"ח, כדי למנוע חסמים מוגזמים בפני הגישה לבית המשפט תוך הבטחת הוצאות המערער הפוטנציאליות. ההחלטה משקפת את הצורך לשקול את הגישה לבית המשפט עם שיקולים מעשיים של הוצאות התדיינות משפטית, ומאשרת כי למרות שאכיפת צווי בית המשפט אינה מתפקידו של בית המשפט, אחריות לעלויות קודמות יכולה להשפיע על החלטות פרוצדורליות כמו הטלת ערבות. פסק הדין ניתן ב-12 בספטמבר 2004, ללא נוכחות מפלגתית.