ת"א 1751/96

תקציר

המקרה עוסק באירוע טרגי שהתרחש בינואר 1990, כאשר ילדה בת שלוש מתה משאיפת גז רעיל שנפלט מתנור גז פגום שהותקן בחדר האמבטיה של דירת משפחתה. חברת הגז, כספקית הגז, נמצאה רשלנית בהליך פלילי והורשעה בגרימת מוות ברשלנות. בעקבות זאת הגישו הוריה של הילדה תביעה אזרחית נגד חברת הגז, בדרישה לפיצוי בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים ואובדן השתכרות עתידית. חברת הגז, מצידה, שלחה הודעות צד ג' למספר גורמים, בהם יבואן התנור, מכון התקנים הישראלי, חברת הבנייה וההורים עצמם, בניסיון לחלוק באחריות. בית המשפט האזרחי בחן את חומר הראיות ומצא כי חברת הגז נושאת באחריות העיקרית לאירוע, שכן היא לא ביצעה בדיקות בטיחות והבטיחה את התקנתו והפעלתו התקינה של הכיריים. בית המשפט פסק להורים פיצויים בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, אך דחה את התביעה בגין אובדן השתכרות עתידית, שכן הפסיקה הקיימת לא תמכה בפיצוי זה. בית המשפט גם מצא את ההורים לא התרשלו ודחה את הודעות הצד השלישי שנשלחו אליהם. בנוסף, בית המשפט חילק את האחריות בין חברת הגז ושני צדדים נוספים, היבואן וחברת הבנייה, שכל אחד מהם תרם 5% לנזק. חברת הגז חויבה לשלם לעורכי הדין של התובעים שכר טרחה, הוצאות וריבית.