בג"צ 920/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהגישו עובדים פורשים של התעשייה האווירית על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הגמלאים הגישו תביעה ייצוגית נגד קרנות הפנסיה שנסגרו לחברים חדשים בשנת 1995. קרנות אלה מהוות קרנות ותיקות בהסדר הפשרה, והפורשים טענו כי פרשנותה של הוראה מסוימת בתקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות, המתייחסת לתקרת הגידול בשכר המבוטח המשמש לחישוב השכר הקובע לפנסיה, הייתה שגויה והביאה להפחתת הפנסיה השוטפת שלהם. בית הדין האזורי לעבודה אישר תחילה את התביעה הייצוגית, אך במגבלות מסוימות, והן לגמלאים (המבקשים) והן למשיבים היו השגות על החלטה זו. בית הדין הארצי לעבודה הציע בפסק דינו מתווה פרוצדורלי שישמור על החלטת בית הדין האזורי אך יצמצם את התביעה הייצוגית שתתנהל נגד אחד המשיבים בלבד. העותרים דחו הצעה זו, ובית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורם ותחת זאת אישר את בקשת המשיבים למתן רשות ערעור. כתוצאה מכך, עתרו העותרים, שלא היו שבעי רצון מפסק דין זה, לבג"ץ בדרישה לבטל את ההחלטה. עם זאת, שופט בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. השופט לא מצא טעויות משפטיות או שיקולי צדק המצדיקים התערבות במקרה זה, אשר אינו נופל לקטגוריה של מקרים חריגים המצדיקים התערבות כזו. הטענות שהובאו בעתירה נתפסו כערעור ולא העלו סוגיות עקרוניות המצדיקות דיון נוסף. עוד ציין השופט כי העותרים לא זיהו טעויות של ממש בפסק הדין וכי עקרונות הצדק הטבעי לא נפגעו. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך 7,500 ₪.