דב"ע נה/193 - 0

תקציר

התובע, אב לשלוש בנות דהיינו ש' (1979), א' (1983) וש' (1989), הסובל ממחלה הגורמת להפרעות גדילה ושברים בעצמות, תבע מהנתבעת קצבת ילד נכה עבור כל ילדה לפי תקנות הביטוח הלאומי. הנתבעת דחתה את הטענות ומכאן ערעורה של התובעת לבית המשפט. המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם הבנות תלויות במידה רבה מדי יום בעזרתם של אחרים, לצורך הלבשה, אכילה, היגיינה אישית ורחצה – דרישת המינימום לזכאות לגמלה. לגבי א', בית המשפט העדיף את גרסת האחות על פני הצהרותיהם הסותרות של התובע ואשתו, לפיהן א' יכולה להתלבש באופן לא סדיר, לשתות מכוס ולרחוץ את עצמה. למרות שהיא נזקקה לסיוע באכילת מזון מוצק ובהשגת מים, אלה לא היו עילות מספיקות להטבות. באשר להיגיינה אישית, הרטבת הלילה של א' פעמיים בשבוע לא נחשבה לצורך מיוחד בעזרה. גם תנועתה של א' לא הוגבלה, על סמך תצפיותיה של האחות. ככלל, א' לא הייתה תלויה באופן משמעותי באחרים, ותביעתה נדחתה. לגבי ש' וש', בית המשפט קיבל את עדותו של הרופא על פני עדותו של התובע, שמסר את המידע בטפסי האבחון הרפואי שלהם. בית המשפט מצא את גרסתו של התובע בלתי סבירה ובלתי עקבית מבחינה פנימית. מאחר שגם ש' וש' לא היו תלויים באופן משמעותי בעזרתם של אחרים, נדחו גם תביעותיהם לקבלת הטבות. כל שלוש התביעות נדחו, ללא צו הוצאות, ונמסר לצדדים על זכותם לערער בתוך 30 יום.