עש"א 11571-06-18

תקציר

עניינו של הערעור בהחלטת המשיב לכלול ברשימת שיקים מס' 5 על סך 1,500 ₪ וצ'ק מס' 10 על סך 4,000 ₪ – שיק מס' 5 על סך 1,500 ₪ וצ'ק מס' 10 על סך 4,000 ₪ – אשר הביא להגבלת חשבון הבנק של המערערת. המערערת טענה כי יש לבטל את החלטת הבנק בשל קיומן של נסיבות מיוחדות המלמדות כי הבנק מחויב לפרוע את השיקים. שיק מס' 5 הוצג לפירעון ביום 7.11.2017, אך הבנק סירב לפרוע אותו משום שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון. עם זאת, התנהלותו של הבנק בעבר בכיבוד חלק מהשיקים כאשר בחשבון לא היו די כספים יכולה הייתה ליצור ציפייה לגיטימית עבור המערערת כי שיק מס' 5 יכובד. זאת ועוד, טען המערער כי היה הסכם עם הבנק כי השיק יכובד לאחר שיופקד סכום במזומן לכיסוי החריגה, מה שאכן קרה יום לאחר סילוק השיק. השופט קיבל את טענת המערערת ומצא כי התנהלותו הקודמת של הבנק וההעברה הפנים-סניפית למחרת הסליקה יצרו ציפייה סבירה כי שיק מס' 5 יכובד. המחלוקת על שיק מס' 10 נסבה סביב השאלה האם העברת כספים לחשבון התרחשה ביום סילוק הצ'ק, מה שהיה משאיר את החשבון עם די כסף לכיסוי הצ'ק. המערער טען כי סידר העברה של 5,000 ₪ לחשבון ביום הסליקה, 27.5.2018, וכי היה מקום לכבד את הצ'ק. המשיב טען כי ההעברה לא נראתה בחשבון בזמן וכי לא הייתה הסכמה לכבד את השיק. עם זאת, שוכנעה השופטת כי המערערת הוכיחה כי ההוראה להעברת הכספים ניתנה לפני החזרת השיק וכי ההעברה נעשתה ביום הסליקה. מאחר שההעברה הכניסה את החשבון למסגרת האשראי המאושרת, הגיעה השופטת למסקנה כי המשיב לא היה צריך לסרב לצ'ק. בשני המקרים קיבל השופט את טענות המערער והורה על הוצאת שיק מס' 5 וצ'ק מס' 10 מרשימת השיקים המסורבים. משהתקבל הערעור, חויב המשיב בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחתו של המערער, וההגבלה על חשבון הבנק של המערערת הוסרה.