רע"א 382/16

תקציר

במקרה הנדון, בחן בית המשפט האם להטיל איסור פרסום בערעור מס שהתנהל בדלתיים סגורות. המבקשים ביקשו להשמיט את שמותיהם ופרטיהם המזהים מפסק הדין, בטענה כי הדבר נחוץ מטעמי פרטיות ובטיחות. בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין חיסיון הליכים לבין פומביות הדיונים, והגיע למסקנה כי יש לשקול איסור פרסום במסגרת החוקית להגבלת הפרסום ולא לחיסיון. טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי מאחר שהמשפט נסגר יש להטיל איסור פרסום, אך בית המשפט ציין כי הסגירה נועדה להגן על סודות מסחריים במהלך ההליך, ולא להסתיר מידע ללא הגבלת זמן לאחר המשפט. הכלל מעדיף שקיפות וגישה ציבורית להליכים משפטיים, לרבות פרסום פסקי דין עם שמות הצדדים, אלא אם ניכרת פגיעה חמורה בפרטיות. במקרה זה, בית המשפט קבע כי המידע שנחשף הוא בעל אופי סטנדרטי, שאינו מהווה סודות מסחריים, ומצא כי אין בפגיעה חמורה בפרטיות כדי להצדיק מניעת פרסום. בנוסף, חששות לגבי בטיחות לא נתמכו בראיות. בית המשפט הדגיש את חשיבות הביקורת הציבורית ואת העיקרון החוקתי של פומביות בעניינים שיפוטיים, ודחה את טענות המבקשים מבלי לראות נסיבות חריגות המצדיקות איסור פרסום. משכך, נדחה הערעור, ופסק הדין הורה להתפרסם תוך הטלת הוצאות על המבקשים.