ת"צ 53010-11-19

תקציר

בבואו לבחון את ההסתלקות מהתביעה הייצוגית, שקל בית המשפט את אמות המידה הקבועות בסעיף 16(א) לחוק התובענות הייצוגיות, המתמקד בשאלה האם התביעה מראה עילת תביעה לכאורה ומעניקה הטבות מוחשיות לחברי הקבוצה הייצוגית. חוק זה, שתוקן כדי למנוע תביעות חסרות שחר המתומרצות על ידי פשרות הנתבעים, דורש כי תביעות מאושרות יועילו באמת לקבוצה המעורבת. במקרה הנדון, חרף ראשית ההליכים, הכיר בית המשפט בכך שהתביעה אכן מעילה, כפי שעולה משינוי מדיניותה של המשיבה בנוגע להודעות החברות ומחויבותה לקיים את החוק. הסכם ההסתלקות צוין כמיטיב הן עם חברי הקבוצה והן עם הציבור, כאשר המשיב הסכים להעניק הטבה בשווי של 500,000 ₪ לפחות. בתחילה, הפרישה היטיבה רק עם החברים הנוכחיים, אך לאחר דיונים נוספים, היא הורחבה כך שתכלול חברים שפג תוקפם, בהתאם למטרות התביעה הראשונית. בית המשפט אישר את ההסתלקות כדי לחסוך במשאבים והכיר במאמצי המבקש ובא כוחו. למרות שבית המשפט סירב להחזיר למבקש את אגרת בית המשפט הראשונית, הוא פטר את המבקש מהחלק השני של האגרה, כאשר המשיב הסכים לשפות את המבקש בגין החלק הראשון. טענותיו האישיות של המבקש נדחו, ובית המשפט אישר את הגמול המוסכם. לא היה צורך לאתר נציגים חלופיים, וההסתלקות מהתביעה הייצוגית הושלמה סופית, כאשר התיק נסגר בהיעדר הצדדים.