ת"א 19345-09-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב רכישת זכויות בנייה ותקופת ההתיישנות החלה על התביעה. הנתבעים טוענים כי התביעה, שהוגשה בשנת 2013, התיישנה, שכן היא חורגת מתחום תביעות הנדל"ן, ולכן חלה עליה תקופת התיישנות של שבע שנים, ההופכת אותה לחסרת תוקף. עם זאת, התובעת טוענת כי רכישת זכויות הבנייה בשנת 1997 מונעת את הצורך בפעולה משפטית כלשהי וכי סירוב הנתבעים להכיר בהיקף הזכויות האמורות בשנת 2001 מהווה הפרה המאפסת את שעון ההתיישנות. בית המשפט מצדד בתובע, וטוען כי זכויות הבנייה קשורות באופן מהותי לזכויות בעלות, המצדיקות את אותה רמת הגנה משפטית. כתוצאה מכך, התביעה מסווגת כתביעת מקרקעין, הנשלטת על ידי תקופת התיישנות ארוכה יותר של 15 שנים עבור קרקע לא מוסדרת. בעוד שסמכות התביעה של התובע נכנסה לתוקף בשנת 2001, השיהוי המהותי בהגשה מחייב בחינה נוספת האם מועד העסקה משנת 1997 מתאים יותר לקביעת תקופת ההתיישנות. יש לציין כי בית המשפט נמנע מלהורות על הוצאות, וקדם משפט נקבע למאי 2014. החלטה זו מבטיחה את זכותו של התובע לגישה לצדק, תוך מתן עדיפות לפרשנות מצמצמת של תקופת ההתיישנות במקרים של ספק סביר, תוך הכרה בצורך בבירור עובדתי ביחס לעסקה משנת 1997.