עמ"ת 6177-02-13

תקציר

מדובר בערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות לעצור את הנאשם עד תום ההליכים. הנאשם מואשם במספר עבירות, בהן גניבה וגרימת נזק למתקני תשתית והפרעה לשוטר. בית משפט קמא הסכים כי קיימות ראיות לכאורה והורה על מעצרו של הנאשם. בערעור נטען כי בית המשפט התעלם מממצאי הדו"ח ולא הצדיק סטייה ממנו, וכי עבירות רכוש אינן מקימות בדרך כלל עילה למסוכנות. המדינה טענה כי ההחלטה מנומקת ומפורטת, ובית המשפט לא התעלם מהדיווח. היא גם הדגישה את קשיי הפיקוח על המערער בשל תנאי מחייתו וחוסר תחולתם של אזיקים אלקטרוניים באזור. השופט הסכים עם החלטת בית המשפט קמא, והדגיש את הסיכונים הפוטנציאליים החמורים לפגיעה בתשתיות לשלום הציבור. הם ציינו את הסכנות הייחודיות הטמונות בעבירות מסוג זה, שהן קלות יחסית לביצוע ועלולות להיות להן השלכות משמעותיות. השופט נימק את הצורך בחלופה "הרמטית" וקבע כי החלופה המוצעת אינה מספקת פיקוח צמוד. הם התייחסו גם לטענת האפליה, הכירו בתנאי החיים המאתגרים של המערערת אך הדגישו את הצורך בפיקוח אפקטיבי. לסיכום, השופט קבע כי אין לקבל את הערעור מאחר שלא קיימת חלופת מעצר הדוקה דיה, אך מותיר מקום לבחינה מחודשת אפשרית אם תימצא חלופה טובה יותר.