עמ"ש 32172-11-17

תקציר

התיק עסק בחלוקת המשמורת והמזונות לילד קטין עם ארבעה הורים, תוך התמקדות ספציפית במזונות ילדים מעבר לגיל שש וחלוקת הוצאות ההסעה. בית משפט קמא העריך את צרכיו של הקטין ב-1200 ₪ בחודש, בתוספת הוצאות סעיף ומזונות בסך 2380 ₪. המערער ערער תחילה על החלטת בית משפט קמא אך משך מספר ערעורים, וצמצם אותם להתנגדותו לחישוב המזונות לאחר גיל שש. בית המשפט בחן גורמים שונים, לרבות צרכי הקטין, יכולותיהם הכלכליות של ההורים וחלוקת המשמורת בפועל שהתחלקה בין המערער למשיב. בית המשפט קבע כי על המערערת, המשתכרת 11,000 ₪ בחודש, לשלם מזונות בסך 850 ₪ לחודש, סכום שנקבע באופן יחסי לצרכים שהוערכו ולפער הכלכלי בינו לבין המשיב, והשתכר 19,000 ₪ בחודש. השופט שוחט הציע להפחית את סכום המזונות ל-483 שקל, בטענה שהסכום אינו מתחשב בזמן שהשהותו בפועל של הקטין אצל כל אחד מההורים. עם זאת, השופטים שבח ואדגי אישרו את ההחלטה המקורית, והדגישו את שיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בקביעות אלה ואת היעדר הפרש משמעותי המצדיק התערבות בערעור. הם ציינו, כי למרות טענות המערערת, האחריות העיקרית למזונות הילד נפלה על המשיב, שכן היא נשאה ברוב ההוצאות, בין היתר בשל עלויות מחיה גבוהות יותר מצידה. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪. פסק הדין הדגיש את החשיבות של התחשבות בהקשר ההוליסטי של אחריות הורית וכלכלית במקום להסתמך אך ורק על חלוקות מתמטיות מידתיות.